קיימים סוגים רבים של הרכבים מוסיקליים, גם מבחינה סגנונית וגם מבחינת כלית. הצורך לצאת מהבית מגיע, למשל, כשהרכב שהתחיל רק עם זמר וגיטרה גדל להכיל עוד אנשים, עוד כלים ועוד צרכים – בעיקר הצורך לנגן בווליום שבו כולם יכולים להתבטא על הכלי, לשמוע אחד את השני ולשמור על האינטראקציה הלהקתית. כדי לענות על צרכים אלה קיים חדר-החזרות, לכן כדאי להבין מה בדיוק הוא אמור להציע ולחפש את התנאים הדרושים לכם במקום שבו תבחרו:

• ציוד לפי הסטנדרט (הלא-רשמי): מה זה אומר? סט תופים (4-5 חלקים) כולל כל הסטנדים (לפחות ל-Hi-hat ושתי מצילות, כשאחד מהם מפרקי – “בום”), פדאל וכסא. מגברי גיטרות, P.A., מוניטורים, נקודות חשמל, מיקרופונים, סטנדים למיקרופונים, תווים וקלידים, מספיק קווים במיקסר לכלים שלא הולכים למגבר (אקוסטית, שירות, קלידים, מחשב) והרבה כבלים. מה לא בסטנדרט? קיימים גם חדרים שמחזיקים מצילות, גיטרות וכו’.. הרוב לא. זאת בחירה של מפעילי החדר וגם של הנגן אם להשתמש בהם, או לעבוד עם הציוד האישי.
• טכנאי מקצועי וסבלני: מישהו צריך לתפעל את החדר, לעשות לכם באלאנס בין מה שמוגבר דרך ה-P.A. לבין שאר הכלים, לפתור בעיות עם הציוד וכו’.. כלל-אצבע: אם יוצא לגיטריסט עשן מהמגבר והטכנאי מציע לו להחליף כבל לגיטרה, אולי כדאי להחליף חדר. עוד על העבודה מול טכנאי – בהמשך.
• אקוסטיקה: הסאונד בחדר לא מושפע רק מאיכות ציוד ההגברה ומיומנות הטכנאי. הסידור, אופן הבניה והחומרים בהם השתמשו – כולם משפיעים על סביבת העבודה האקוסטית שתנגנו בה. השאיפה היא לערוך חזרה של 2-3 שעות מבלי לצאת עם אזניים מדממות ואולי אפילו להבין מה שמעתם. צריך לבקר במספר חדרים כדי לקבל בסיס להשוואה.
• מרחב: אתם זקוקים למספיק מקום כדי להכיל את כל הנגנים והכלים. לא תרצו להדחק עם הרכב של 7 נגנים לארון-נעליים שמישהו בנה וקרא לו חדר-חזרות. מצד שני, חדרים גדולים מאד יכולים להיות נוחים פחות להרכבים קטנים. כדאי לבחור חדר שטוב לכם בו גם מבחינת סאונד וגם מבחינת מרחב-אישי לכל נגן.
• מזגן, פינת-קפה, שירותים: זה לא פינוק. חזרה ממוצעת נמשכת 3 שעות. חדר טוב מחזיק שירותים תקינים בסביבה ולא שולח אתכם להשתין בחניה של הבנין (היו דברים מעולם).

חשוב לזכור שאין יחס קבוע בין קיום התנאים שצוינו למחיר אותו דורש החדר. הזכות שלכם כנגנים היא להצביע ברגליים.