המדריך לחזרת להקה מוצלחת

מיועד ליוצרים, נגנים ולהקות – איך להוציא את המקסימום מעבודה עם הרכב בחדר-החזרות

מאת אורן גלעד

אחרי הרבה שנים בעבודה עם הרכבים, לקראת הופעות והקלטות כאחד, נוכחתי לגלות שהרבה נגנים ולהקות לא מפיקים את המקסימום מאחד התהליכים החשובים שמלווים אותנו בחיים כמוסיקאים: הנגינה בחדר-חזרות. בין אם ניגנתם פעם וחצי עם הלהקה בסלון של ההורים לבין אם אתם שועלי-חזרות מנוסים, הנה כמה נקודות למחשבה:

מקומה של החזרה בתהליך העבודה

איך שלא תבחרו לעבוד, בין אם בצמוד למעבד\מפיק או בעבודה להקתית משותפת – לחזרה מגיעים כשיש מה לנגן. אין טעם לקבוע מפגש בחדר-חזרות מבלי להכין מראש חומרים עליהם תרצו לעבוד. אפשר להכין בבית סקיצות ולשתף מראש בדוא”ל, אפשר (ורצוי) להדפיס דפים עם מילים\אקורדים, או לכתוב צ’ארטים למי שיודע לקרוא. פחות מומלצת גישת ה-“יאללה, נזרום”, כי ברוב המקרים מה שיזרום זה הזמן והכסף. נכון, יש מקום ליצירה ספונטנית משותפת. הרכב מגובש יכול להוציא רעיונות יפים מג’אם, אבל עבודת הכנה בבית תאפשר לכם להפיק יותר תועלת מהזמן ביחד בחזרה.

Drums in Band Practice

בחירת החדר

קיימים סוגים רבים של הרכבים מוסיקליים, גם מבחינה סגנונית וגם מבחינת כלית. הצורך לצאת מהבית מגיע, למשל, כשהרכב שהתחיל רק עם זמר וגיטרה גדל להכיל עוד אנשים, עוד כלים ועוד צרכים – בעיקר הצורך לנגן בווליום שבו כולם יכולים להתבטא על הכלי, לשמוע אחד את השני ולשמור על האינטראקציה הלהקתית. כדי לענות על צרכים אלה קיים חדר-החזרות, לכן כדאי להבין מה בדיוק הוא אמור להציע ולחפש את התנאים הדרושים לכם במקום שבו תבחרו:

  • ציוד לפי הסטנדרט (הלא-רשמי): מה זה אומר? סט תופים (4-5 חלקים) כולל כל הסטנדים (לפחות ל-Hi-hat ושתי מצילות, כשאחד מהם מפרקי – “בום”), פדאל וכסא. מגברי גיטרות, P.A., מוניטורים, נקודות חשמל, מיקרופונים, סטנדים למיקרופונים, תווים וקלידים, מספיק קווים במיקסר לכלים שלא הולכים למגבר (אקוסטית, שירות, קלידים, מחשב) והרבה כבלים. מה לא בסטנדרט? קיימים גם חדרים שמחזיקים מצילות, גיטרות וכו’.. הרוב לא. זאת בחירה של מפעילי החדר וגם של הנגן אם להשתמש בהם, או לעבוד עם הציוד האישי.
  • טכנאי מקצועי וסבלני: מישהו צריך לתפעל את החדר, לעשות לכם באלאנס בין מה שמוגבר דרך ה-P.A. לבין שאר הכלים, לפתור בעיות עם הציוד וכו’.. כלל-אצבע: אם יוצא לגיטריסט עשן מהמגבר והטכנאי מציע לו להחליף כבל לגיטרה, אולי כדאי להחליף חדר. עוד על העבודה מול טכנאי – בהמשך.
  • אקוסטיקה: הסאונד בחדר לא מושפע רק מאיכות ציוד ההגברה ומיומנות הטכנאי. הסידור, אופן הבניה והחומרים בהם השתמשו – כולם משפיעים על סביבת העבודה האקוסטית שתנגנו בה. השאיפה היא לערוך חזרה של 2-3 שעות מבלי לצאת עם אזניים מדממות ואולי אפילו להבין מה שמעתם. צריך לבקר במספר חדרים כדי לקבל בסיס להשוואה.
  • מרחב: אתם זקוקים למספיק מקום כדי להכיל את כל הנגנים והכלים. לא תרצו להדחק עם הרכב של 7 נגנים לארון-נעליים שמישהו בנה וקרא לו חדר-חזרות. מצד שני, חדרים גדולים מאד יכולים להיות נוחים פחות להרכבים קטנים. כדאי לבחור חדר שטוב לכם בו גם מבחינת סאונד וגם מבחינת מרחב-אישי לכל נגן.
  • מזגן, פינת-קפה, שירותים: זה לא פינוק. חזרה ממוצעת נמשכת 3 שעות. חדר טוב מחזיק שירותים תקינים בסביבה ולא שולח אתכם להשתין בחניה של הבנין (היו דברים מעולם).

חשוב לזכור שאין יחס קבוע בין קיום התנאים שצוינו למחיר אותו דורש החדר. הזכות שלכם כנגנים היא להצביע ברגליים.

משמעת ומוסר-עבודה

אחד הדברים שיכולים לעכב את ההתקדמות ולהעכיר את האווירה בחזרה, הוא מצב שבו לא כולם מגיעים עם אותה ההגדרה להתנהלות מקצועית ומבאסים את אלו שמשקיעים יותר. איך לא לצאת הסטלן שכולם כועסים עליו? הנה כמה דרכים:

  • לחזרה מגיעים בזמן: כשכולם עוברים על היומן וקובעים חזרות, תהיו ריאליים לגבי צרכי-השינה שלכם ושאר העיסוקים. אל תבטיחו לקום ב-8 אם יש לכם הופעה עד אמצע-הלילה שלפני, ואל תנסו לסיים חזרה בעיר אחת כשהשניה מתחילה בעיר אחרת באותו הזמן. התחשבו בזמני-הגעה, פקקים, חניה וכו’.. נגנים שצריכים יותר זמן להרכיב ציוד: מתופפים, מפעילי מחשב וכו’ – בשבילכם להגיע בזמן זה לאחר. הקדימו את זמני-היציאה בכמה דקות.
  • מוכנות ושליטה בחומר המנוגן: אף אחד לא רוצה להעביר חצי מהחזרה בלהזכיר למישהו אחר את התפקיד שלו. נגן יכול לבחור לפי הסיטואציה אם ללמוד את החומרים בע”פ בבית או להגיע לחזרה ולקרוא ישר מהדף. בכל מקרה, אל תבזבזו את הזמן של החברים שלכם כי לא הספקתם להתכונן.
  • אחריות על הסאונד: תגיעו עם ציוד שמייצג ומכבד את הסאונד שלכם. לא מנגנים עם המצילות סוג ג’ של החדר ולא בוכים על הדיסטורשן המובנה של המגבר. נגן צריך להצטייד בכלים שיאפשרו לו לתת מענה לכל צורך. נכון, זה עניין של כסף, אבל גם של סדר עדיפויות. בנוסף, כדאי להצטייד בגיבוי מסוים בהתאם לכושר הסחיבה והמקום בבגאז’. לפעמים פדאל-ססטיין, בטריית 9-וולט או ג’אמפר נוסף יכולים להציל את היום. כנ”ל לגבי מיתרים, מפרטים, מקלות תופים וכו’..
  • לא לנגן בין השירים: לא יותר מדי, בכל אופן. נכון, זה כיף לתפוס לבסיסט את הגיטרה ולצאת לעוד ג’אם משעשע על ריף מוכר ומילים בג’יבריש. אבל אל תגיעו למצב שאי-אפשר להחליף מילה בין השירים כי כל אחד מנגן לעצמו בפול-ווליום. תנו לאזניים קצת לנוח.

בחזרה עצמה

חזרה טובה מתחילה בבאלאנס – התהליך שבו מאזנים את הווליום בין הכלים כדי ליצור סביבת-עבודה אקוסטית נוחה שבה שומעים את כולם. זה הזמן להיות ערניים ולבקש מהטכנאי תיקונים דוגמת “עוד קלידים במוניטור של המתופף” ולעשות סאונד לכל מה שיוצא ממערכת ההגברה. תהיו קשובים לחברים שלכם – אל תתרגלו סולמות בזמן שעושים סאונד שירה ואל תנגנו סתם בזמן שמישהו מכוון.

דרך טובה לבדוק את הבאלאנס אחרי שכל כלי נבדק בנפרד היא לנגן ביחד שיר. כדאי לבחור כזה שכבר תרגלתם ושאתם יודעים איך הוא נשמע כדי שיהיה לכם בסיס להשוואה. זה לא הזמן לנסות את הקטע החדש או סתם לג’מג’ם, אלא אם אתם הרכב מאד מנוסה ומגובש שיודע בדיוק איך הוא אמור לצלצל.

הכל מורכב, מכוון ומוכן לעבודה? זה הזמן להחליט מה מנגנים בזמן המוקצב. לדוגמה: אין טעם לעבור על כל החומר הקיים אם מטרת החזרה היא שיר חדש. לא כדאי להתפזר – תכננו את החזרה כך שאפשר יהיה להקציב מספיק זמן ופוקוס לכל קטע. לפעמים גם שיר אחד בחזרה זה הספק מצוין. אפשר להשאיר זמן בסוף להקלטה או צילום וידאו של החומרים עליהם עבדתם, שיעזרו לסכם ולזכור את השינויים.

עבודה עם סאונד-מן

כמו בהופעה, גם בזמן החזרה החבר הכי טוב שלכם הוא הטכנאי. תהיו נחמדים אליו, תגידו ‘בבקשה’ ו-‘תודה’. חשוב לעמוד על שלכם ולקבל את מה שמגיע לכם בתור לקוחות של החדר, אבל אל תעכירו את האווירה בריבים שאפשר להמנע מהם. כדאי להתעקש על מה שאפשר לפתור, ובקשר למה שאי-אפשר עדיף להצביע ברגליים להבא.

Drums in Band Practice

שמירה על האוזניים

אנשים שמנגנים בחדרי-חזרות מבלי לשמור על האוזניים מתחלקים לשני סוגים: חצי-חרשים ואלה שבדרך. אם לא מדובר על הרכב מוסיקת-עולם שהכלי הכי חזק בו הוא פעמוני-רוח, אתם בסכנה. אין כוחות-על, קסמים או חסינות מולדת, ומי שכבר לא כואבות לו האוזניים צריך לדאוג יותר מכולם. זאת הבעיתיות – רוב הסגנונות שאנחנו מנגנים בחדרי-חזרות (רוק\פופ ושאר ירקות) דורשים ווליום עבודה גבוה למדי. הרעש מנגינת תופים יכול להיות חזק כמו יריית אקדח, וזה עוד לפני שמגבירים את שאר הכלים בהתאמה. הרבה נגנים מתחילים להתחרט כשכבר מאוחר מדי והפורומים מלאים בסיפורים קשים על טינטון ואובדן שמיעה. חשוב להיות ‘קשובים’ לאוזניים ולא לטאטא את הנושא מתחת לשטיח. מי שמתבייש – מתחרש!

נגינה עם אטמים

אטמים למוסיקאים צריכים לענות על שני צרכים חשובים שלכאורה קשה להפגיש: שמירה על האזניים וגם איכות שמיעה גבוהה בחזרה עצמה. האטמים הפשוטים שמוכרים בבית-מרקחת בכמה שקלים – לא מיועדים לזמן הנגינה. איזור התדרים הגבוהים נחתך, והכל נשמע כמו בלילה של באסים, בתוכה קשה להבין הרמוניה, ניואנסים של סאונד ואפילו דיבור, שחיוני לתקשורת בין השירים. בעייתי לא פחות הוא אובדן הבקרה של הנגן על הסאונד שהוא מפיק בחדר.

הפתרון קיים בדמות אטמים מיוחדים למוסיקאים המבטיחים ליצור הנחתה מאוזנת של התדרים, אותם אפשר למצוא במנעד של מחירים ואיכויות: החל מגרסאות משופרות של אטמי-הרעש הסטנדריים ועד אטמים בהתאמה אישית הנוצרים לפי תבנית תעלת-השמע. המחיר מתגמד לעומת רוב הקניות שאנחנו עושים בתור מוסיקאים ובטח יותר חשוב מכולן ביחד.

איך אתם עושים חזרות? על מה כדאי לשמור וממה כדאי להמנע? ספרו לי בתגובות!

Leave a Reply